TAKE ME INTO THE VOID
Pnina Reichman & Orit Adar Bechar | פנינה רייכמן ואורית אדר בכר
Curator: Dalia Danon | אוצרת: דליה דנון
התערוכהTAKE ME INTO THE VOID מפגישה שתי אמניות חברות: אורית אדר בכר ופנינה רייכמן. אף שגופי העבודה של השתיים שונים זה מזה – האחת מציגה אובייקטים והשנייה רישומים – נקודות השקה אחדות, רעיוניות וצורניות, מחברות ביניהן.
האובייקטים שמציגה אורית אדר בכר הם חלק מפרויקט מתמשך של עבודות קטנות, מיניאטוריות, שבהן היא חוקרת את החלל. עבודות מינימליסטיות המתכתבות עם הפיסול המושגי. הפעם האמנית מציבה גופים שחורים עשויים מעץ לבוד ומצופים בבטון צבוע שעליהם הונחו מבנים קטנים מבטון שבהם נפערו חרכי הצצה, הצופה מוזמן להציץ בעין אחת דרך הסדק הצר. מה הוא רואה? האם אפשר להסתמך על מה שרואים בעין אחת?
גם בעבודות החדשות החלל הפנימי הוא חידתי. קשה להמשיגו כיוון שהוא אינו גלוי לגמרי; אף זווית ראייה אינה חושפת אותו בשלמותו והוא בדרך כלל סגור, ללא פתח יציאה. שדה הראייה של הצופה צר, מבטו חודר פנימה. הוא רואה חלל, קופסה ריקה ומראה בקצהָ. לעינו נגלה מעין מבוך. המראות שנשתלו לעיתים בסדרות הישנות, נעשות מרכיב דומיננטי בסדרה החדשה. בחלקן הצופה נתקל במבטו שלו. עם זאת, העין הנשקפת במראה איננה נתפשת מייד כמוכרת, וכך הראייה נעשית אקט מודע, אירוע התובע פרשנות. עולם הדמיון והאסוציאציות של הצופה מתעורר לפעולה.
בהיותה אמנית פורמליסטית, המבנה והצורה עומדים במרכז עניינה של אדר בכר. כיוון שכך, המבט שלה "הוא קודם כל נטול רומנטיקה. החלל נפרש לא לאופק אלא לעומק, הוא מובנה, ארכיטקטוני ולא קשור לטבע, ולמרות האפקטיביות שלו אי אפשר לשכוח לרגע את המופרכות שלו, את היותו בדוי, שקרי, מניפולטיבי בעליל".
פנינה רייכמן מציגה בתערוכה סדרה שיצרה בשנים 2016–2017. כמי שרואָה במכלול יצירתה ספר אחד גדול המכיל פרקים שונים, סדרות שונות, בחרה רייכמן להציג בתערוכה את הפרק שהיא מכנה "איקונות".
גם בסדרה זו היא עובדת על מצע של דפי תווים. החמשות יוצרות מבנה סדור, נוקשה, מעין כלא שמכתיב מקצב פורמליסטי נטול פרסונה או פרטים ביוגרפיים. בו בזמן, לא ניתן להתעלם מהמטען שהן נושאות כמסמנים מובהקים של תרבות. את הדימוי שמציע לה דף התווים רייכמן הופכת לחלק בלתי נפרד מהיצירה. היא כותבת עליהם מילים ומשפטים בצבע זהב – צבע המדגיש את הקשר לאיקונה הביזנטית ומשקף אותה. המילים עצמן הן דימוי. בעזרת קווי שתי וערב שהאמנית מציירת בדיו על הפרטיטורות ובשוליהן, נוצרים בחלק מהעבודות דימויים ארכיטקטוניים.
המשפטים הכתובים בעבודות הם שרשור, בלשונה של רייכמן, לסדרה הקודמת. מקצתם שאולים ממקורות שונים, והאחרים הם פרי עטה. הסדרה נפתחת במשפט For Your Eyes Only, המורה על אינטימיות בין האמנית לצופה. המילים והמשפטים כתובים באנגלית. רייכמן מסבירה כי היא מעדיפה לכתוב באנגלית כדי להישאר בעמדה ניטרלית ביחס למטען התרבותי והרגשי שהעברית נושאת. עם זאת, המשפטים הללו הם בעלי משמעות עמוקה לא רק בשפה, אלא גם במקצב ובמהלך הציורי. הם מעין סימנים פורמליסטים טהורים אך פואטיים. שֵם התערוכה הוא משפט מאחד הרישומים האלה.
בעבודותיה של רייכמן ניכר עיסוק אינטנסיבי ביחס שבין המילה לדימוי ובמתח שביניהם, טוען ד"ר דרור ק' לוי, ומוסיף כי יש בהן "שמץ של נוסטלגיה לאמנות־על־אודות־אמנות' של העידן המודרניסטי, לאותם אמנים שהארס־פואטיקה שלהם נסבה על האמנות, כמודוס שבו יתחוללו התמורות שייחלו להן".
פנינה רייכמן ואורית אדר בכר הן אמניות פורמליסטיות העוסקות במבניות ובחלל. שתיהן עובדות בסדרות, ולכל אחת מהן יש אינדקס צורני שבאלמנטים ממנו היא חוזרת ומשתמשת בווריאציות שונות לאורך השנים. שתי האמניות מדגישות, כל אחת בדרכה, את המבט: זהו מבט חוקר המנסה לפענח את החלל או את הדימוי הטקסטואלי המוצב מולו. אולם המבט הזה הוא גם אינטימי: ביצירות של אדר בכר האינטימיות נוצרת על ידי אקט ההצצה דרך החריץ אל תוך החלל, ואילו אצל רייכמן הוא נוצר מתוך תוכנם של המשפטים שברישומים.
דליה דנון