False Mantra
Chen Balili | חן בלילי
Curators: Yair Barak | אוצר: יאיר ברק
גוף העבודה החדש של חן בלילי המוצג כאן – נוצר במהלך השנתיים האחרונות ובלבו – ציורים גדולי ממדים, המאופיינים בצבעוניות עשירה וריבוי סמלים. תוך זמן קצר עולה עולם רפרנסים מיידי המשייך את הציורים לתרבותיות מזרח אסיה ובפרט לאסתטיקה הטיבטית. בללי, שבילתה זמן משמעותי בצפון הודו ונחשפה לפרקטיקות של עבודה רוחנית פנימית – מתייחסת לעבודות הללו כמבט אמביוולנטי אל העבר הזה. אל הפרק הזה בחייה שהפך מעצב מאד מחד אך הותיר משקעים קשים מאידך.
מצע הציור מפתיע. דפי יומן ריקים, שלא שומשו – מוצמדים זה לזה ומודבקים על משטח נוסף. הציורים נוצרים על גבי משטח לכיד שמורכב מאותן יחידות נייר. הפרקטיקה הזו מזכירה מאד גריפיטי שנוצר בתהליך הקרוי Paste-Up. הבחירה לעבוד עם חומר ממוחזר אינה מקרית. ההתייחסות לזמן החולף, לריקנות שמגולמת בדפי היומן הריקים, הדבק המאחה - כל אלו הופכים לחלק מהמערך הסמיוטי של העבודות בתערוכה.
הדימויים המרכיבים את השפה החזותית של התערוכה נושאים איתם מטענים סימבוליים רבים.
הקשר הבלתי נגמר (בטיבטית: Dpal be'u) הוא סימן עתיק המייצג את אריג הדרך הרוחנית, זרימת זמן ותנועה בתוך הנצח. משמעות הסימן היא שכל הקיום מקושר על ידי זמן ושינוי, אך בסופו של דבר נח בשלווה עם הבודהה השמיימי והנצחי. הDefender הנקרא גם דרהמפלה - מטרתו להגן ולהרתיע אויבים שרצונם לפגוע בפרחים.
בריקוד השלד הטיבטי הקדוש - מופיעות שתי דהרמפאלות (מגיני האמת), אותן מגלמים נזירים, אלוהויות שתפקידן להגן על שטחי בית הקברות.
מחוות הידיים המופיעות בעבודות נקראות ״מודרות״ – נהוג לחשוב שתרגול קבוע של מודרות תורם לבריאות הכללית של האדם ואף יכול לשמש כבעל כוח מניעה של חולי. הידיים שלנו מגדירות את הקארמה שלנו והאצבעות הן נקודות הכוח הן מהוות קישור בין כוח פראני אינדיבידואלי ואנרגיה קוסמית אוניברסלית.
לצד הדימויים הסמליים הללו, מופיעים בעבודות משפטים מילוליים. מעיין מנטרות. היחסים שמרכיבה בלילי בין החזותי לשפתי, בין הסמל לבין המילה – מייצגים במובנים רבים את היחסים המורכבים שלה עם התרגול הרוחני ועם התורות אותן רכשה.
הסגנון האמנותי של העבודות מתעתע. מצד אחד ניתן לזהות כאן אורנמנטליות אתנית, אך יש בשפה של בלילי תמהיל מרתק של פופ ואמנות רחוב. הזהות הסגנונית של העבודות חומקת מהגדרות ובכך טמונה איכות מפתיעה שהופכת את העבודה ל״סרבנית״. היא לא מתמקמת בנוחות תחת אף הגדרה הגמונית של אמנות עכשווית.