Moonlight | אור ירח
Hayah Sheps-Avtalion | חיה שפס אבטליון
Curator: Hadas Glazer | אוצרות: הדס גלזר
"אנחנו יצורים שרוקדים עם השמש ועם הירח, פשוטו כמשמעו. חיינו סובבים סביב האור והחושך".
בתערוכה אור ירח, מציגה האמנית חיה שפס-אבטליון תצלומים מופשטים שמקורם בשהייה ממושכת במיצבי אור במוזאונים ובתערוכות בארץ וברחבי העולם. באמצעות זמני חשיפה ממושכים ותנועות גוף מכוונות – בדומה לריקוד איטי עם המצלמה – היא לוכדת את מופעי האור שאינם נתפסים בעין האנושית ויוצרת דימויים המנותקים מהקשרם המקורי.
סדרת העבודות פורשת את השפה הצילומית של שפס-אבטליון, שבה היא מבקשת להפנות את תשומת ליבנו לאור כחומר, למעשה ההתבוננות ולפוטנציאל הפיקטוריאלי של הצילום. הדימוי הנלכד במצלמה הוא תוצאה של ההתבוננות הדינמית של האמנית בעבודה של אמן אחר, שאותה היא מבקשת להעביר הלאה לצופים בתערוכה ובכך ליצור דיאלוג מתמשך כמו גם לתרום לשימורה של אנרגיית האור.
שורשי עבודתה של שפס אבטליון נטועים בהצטלבות בין שני זרמים אמנותיים. הראשונה היא תנועת "הראייה החדשה", שבה אמנים כלאסלו מוהולי-נאג' ביססו את השימוש באור כגורם מכריע ליצירת קומפוזיציה ולדיון בהיבטים חומריים, פיזיקליים וצורניים בצילום. ולצידה, זרם האקספרסיוניזם המופשט וציירי הפעולה, ובפרט ג'קסון פולוק שהדגיש את מחוות הגוף כגורם משמעותי בהתפתחות היצירה.
אור
לאור אופי דואלי וייחודי, בהיותו בה בעת חלקיק גם גל. בשל תכונה זו, לאור אינספור מופעים והתנהגויות והוא נושא מחקר בלתי נדלה במדע, באמנות, בפילוסופיה, במיסטיקה וברוחניות. האיכות הזו מורגשת גם בזמן ההתהלכות בתערוכה, שכן אפשר לראות בדימויים המופשטים שורה של תופעות פיזיקליות הקשורות באור – גלים, השתקפויות והשתברויות. הדימויים ממיסים את נושא הצילום למצב של פתיחות גמורה כמטפורות להשתנות מתמדת.
האמנית חושפת את מנגנון יצירת הדימוי: שבריר של אור שנלכד במצלמה ומהדהד את המקור ממנו בקע, את החומרים שבהם פגע ואשר מהם הוחזר, את המכשיר שביצע בו מטמורפוזה ולבסוף, את החומריות הבולטת של הנייר שעליו הודפס. השילוב בין קרן האור, למצלמה ולתנועת גופה מייצר חללים ומקומות, איברי גוף ונופים פנטסטיים, דימויים מופשטים ללא גבולות ברורים, בהם מתבטלת נוחות הזיהוי האוטומטי. חוסר ההגדרה מוביל את הצופה להתבונן, להשתהות ולצקת בדימוי תוכן מעולמו הפנימי ומדמיונו – כחוליה נוספת בשרשרת היצירה.
ירח
גרם השמיים המאיר את אפלת הלילה מוסיף רובד חומרי ורוחני נוסף. הירח אינו מקור אור ישיר, כי אם מקור אור משני שמחזיר את אור השמש. בכך מהדהד שם התערוכה את מקור האור בעבודות, אשר למעשה בוקע מתוך עבודות אמנות אחרות. עבור שפס־אבטליון, אנרגיית אור הירח היא הגורם המגשר בין חושך מוחלט להארה, ולכן היא נושאת משמעות סימבולית של ניצוץ בחשכה.
מופע הירח משתנה תדיר לעינינו: הוא יכול להיות נדיב וזורח, מלא ומושלם. בימים אחרים הוא חרמשי, חלוש ודקיק. בכך הוא מצביע על תהליכים מחזוריים ועל הזמן שעובר, ומשמש כמטאפורה למצבים פסיכולוגיים ונפשיים, אישיים וקולקטיביים. העבודות, שנוצרו כולן לפני השביעי באוקטובר, מעלות על הדעת גם ביטוי לירי למצב הקולקטיבי של העם לאחר הטראומה והמלחמה המתמשכת. כאשר הלילה יורד, האפלה כבדה, והניגוד בין האור לחושך מתעצם. רק אורו הנוגה, הבלתי מוחשי והמתמלא של הירח, זורח כתקווה באפלה.