We were Fireflies | היינו גחליליות
Roey Koren | רועי קורן
Curator: Nurit Tal Tenne | אוצרת: נורית טל טנא
"ככל שאני מתקדם, אני רוצה לחזור אחורה. כשהיינו ילדים, היו בגבעתיים גחליליות בשיחים..." - (ר.ק)
קורן מביט אל כיתת בית ספר היסודי משנות ה- 60-70 של המאה הקודמת אל כסאות העץ, אל הלוח והגיר, ומעל הכל מבטו מופנה אל קבוצת חברי הכיתה. זיכרון ילדותו מוטמע במסגרת סיפור כללי, חינוכי ולאומי של ישראל דאז. תקופה בה מערכת החינוך התנהלה על פי דגם ממלכתי-חילוני אחיד וקוהרנטי, בהפעלת "גישת האינטגרציה", שעקרונותיה היו חתירה לצמצום הפערים הכלכליים־חברתיים־לימודיים בין האוכלוסיות השונות.
התלמידים נדרשו להתאים עצמם לחומרי וקצב הלימוד, לנורמות ותכתיבים חינוכיים וחברתיים. חולצת התלבושת האחידה הבית ספרית היוותה חלק אינטגרלי מסך חלקי השלם, במטרה לייצר תחושת שייכות, אחידות, שוויון, וצמצום ייחודו של הפרט.
השאיפה לאחדות קולקטיבית כיתתית מסומנת אצל קורן בציור אקספרסיבי ובקומפוזיציה צפופה, במסת צבע כתמית וקצבית, המרוקנת את זהות התלמיד לעיתים לכדי סימן. כך למשל בציורו בשמן על בד תמונת המחזור, מוצגת פוזת הצילום הכיתתית האופיינית. התלמידים ניצבים בשורות, והמורה במרכז.
ובעבודות נוספות, גדולות ממד, ההפשטה מוקצנת לכדי מסת ראשים, עיניים, ופיות אחידים המרחפים כחלק רפטטיבי בינות לכתמי צבע המסמלים את התלבושת האחידה בצבעה הכתום. כך גם ברישומים בעפרון על המצע הלבן. המקצב נשמר, והקווים מתאגדים ליחידה אחת. העבודה המופשטת מתייחסת לממשות קונקרטית שהיתה ואינה, כאשר הצורות הביומורפיות מצביעות על נוכחותן של דמויות כייצוג פיגורטיבי ומופשט למחצה. במובן מסוים, על פי קורן יש כאן הומאז' לאמן ווילם דה קונינג, אלא שמעל לכל, יצירתו נובעת מגעגוע עמוק לימי התום.
רועי קורן יליד 1963. חי בכפר סבא, ויוצר בקריית המלאכה בתל אביב. בוגר לימודי המסלול לציור בבית ספר "הכולל" בהנחיית רן טננבאום וגיא אביטל, ת"א (2020 – 2016) בוגר תואר BFA מהמחלקה לתקשורת חזותית, בצלאל – האקדמיה לאמנות ועיצוב, י-ם (1990) עובד כמעצב גרפי ב"כלכליסט" מבית ידיעות אחרונות.
עבודותיו בודקות את גבולות הציור באמצעות הפורמט, מעבודות דו-ממד עד עבודות תלת-ממד ציוריות, לצד בחינת גבולות השפה הציורית עצמה. שפתו הציורית נעה בין כתמיות צבעונית עזה לבין רישומיות בוטה. מרבית עבודותיו נוצרות על גבי משטחים בעלי "רקע" קודם המטעין את היצירה בצורניות ולעיתים גם בנרטיב נוסף, הנובע מרדי-מייד שהפך לחלק מהעבודה. עולם התוכן שהוא מביא אל תוך הציור מגיע ממקומות אוטומטיים ותת-מודעים וטומן בחובו מחשבות על ישראליות, אוטוביוגרפיה, אבסורד קיומי ועוד.האמנות עבורו מתפקדת כאוטונומיה בעולם, אשר יש לה קיום עצמאי ללא צורך בהצדקה במסר סמוי או מוסר השכל.