Artifacts From The Present | ממצאים מן ההווה
Dafna Sartiel | דפנה שרתיאל
Curators: Yair Barak | אוצר: יאיר ברק
תערוכת היחיד של דפנה שרתיאל היא מיצב פיסולי המורכב מעשרות פיגורינות כמו אדריכליות יצוקות בבטון ומורכבות, כל אחת – ממספר קומפוננטים. העבודה מציגה וריאציות של טוטמים פיסוליים, המורכבים מיציקות בטון אשר שועתקו מחלקי מיכלים של חומרי ניקוי וטואלטיקה מצויים. התבניות עליהן מתבססת שרתיאל – נטולות הילה. כלים חד פעמיים ומוצרי צריכה שגרתיים. הזוהר והיופי שגלומים במבנים היצוקים והמורכבים איננו מסגיר בשום דרך את מקורותיהם הבנאליים. במובנים רבים, העבודה של שרתיאל עוסקת בדיוק בפער הזה שבין השגור לטקסי, בין הארצי למונומנטאלי ובין הפרקטי – לטרנסצנדנטי. הטוטמים המיניאטוריים שהאמנית יוצרת, נדמים כבעלי איכות היסטורית ואף ארכיאולוגית. נוצרת כאן אשליה של מפגש עם העבר, עם ארטיפקטים שעשויים ללמד אותנו משהו אודות תרבות נשכחת. אך למעשה – האובייקטים הללו יודעים ללמד אותנו בעיקר אודות ההווה. אודות הזמן הזה, שמקדש את השימוש החד פעמי, את היצור המהיר ואת תרבות ההמונים.
לריבוי ולחזרתיות בעבודתה של שרתיאל יש יחסים מעניינים עם המסורת הטיפולוגית האופיינית דווקא לצילום. בפרט, ניתן לחשוב על הסדרות הצילומיות הנצחיות של צמד הצלמים הגרמניים הילה וברנד בכר. צילומיהם המתעדים אלפי מבנים חקלאיים ותעשייתים באמצע המאה ה-20 מהווה ארכיון מרהיב של אדריכלות גוועת. הפסלונים של שרתיאל, מזכירים את השיטתיות, החזרתיות והדמיון החזותי שבו עוסק הזוג בכר אך כאמור – הם מטביעים את הזמן העכשווי ואת עקבותיו.
הבטון – ממנו יצוקים המבנים הוא סמל לבניה מודרנית, לעוצמה ויציבות – לחיי נצח אדריכליים. הכלים לתוכם יוצקת האמנית את הבטון מייצגים ארעיות, פשטות והתכלות. הפער הזה והיחסים המנוגדים, הם העומדים בבסיס העבודה המוצגת כאן.