Jacaranda | סיגלו
Lucy Elkivity & Alejandra Okret | לוסי אלקויטי & אלחנדרה אוקרט
Curator: Nir Harmat | אוצר: ניר הרמט
עץ הסיגלון של לוסי אלקויטי ואלחנדרה אוקרט הוא מתעתע. גוף העבודות עליו הן עובדות במשותף מאז תחילת מגפת הקורונה מקפל בתוכו איכות פרדוקסלית; יופי וכאב, רעננות וריקבון, זיכרון חי וזיכרון שהולך ודוהה. הן מבקשות לשים מעצור בזמן וללכוד את הרגעים המקוטבים האלו.
הן עובדות זו לצד זו, עלו לארץ (בנפרד) מאורוגוואי וחולקות את אותה שפת אם, פועלות תחת תחושת déjà vu המפעילה את אותה נוכחות מסתורית המוקרנת מעבודותיהן, ביחד ולחוד.
בתערוכתן המשותפת הן מתבוננות בפריחת עץ הסיגלון (ג'קרנדה), הנושא עימו ארצות רחוקות, פסטורליה שכמו איננה מכאן. צבעו הסגול היווה את נקודת המוצא לתערוכתן המשותפת, אם כי כמעט ולא נוכח בעבודות המוצגות. הן מבקשות ללכוד את הצופה במרחב הספקולציות של הדמיון והשחזורים התודעתיים הקשורים לזיכרון. הן חוקרות את יופיה הנדיר של הפריחה הסגולה, אך מהפכות בה ומאתגרות אותה.
אלקויטי יוצרת קולאז' רחב ממדים בצורת של סילואטה של עץ המורכב מהבהובי זיכרונות מהאלבום המשפחתי ומתצלומים שצילמה. הוא מורכב מהדפסי ציאנוטייפ מטופלים, חתוכים וגזורים אשר מקובעים אל הנייר בתהליך בו לאחר חשיפת הנגטיב לאור, מתקבלים דימויים בגוון כחול עמוק. הצבעוניות מפקיעה את הרגעים המצולמים מממד "מציאותי" עד שמושג הזמן הופך למוגן ובלתי מתכלה.
אוקרט יוצרת וניטס (Vanitas) במיצב המורכב מעבודת וידאו, מבטון ומגזרי ניירות ורודים-סגולים אשר נצבעו בתהליך ידני. הגזירים שקועים בבטון כשלכת של פרחים שנרמסו ואיבדו מזוהרם. הם טעונים במטאפורה של עצמם; גם מלאים וגם מרוקנים מקיומם במציאות היומיומית.
עבודתן המשותפת מציעה נחמה. הן קוראות להתבונן, כמעט באופן זני באיים של טבע המבצבצים גם בעיר. לעצור, להתבונן, להקשיב.